מה רציתי לספר. זה בטח לא היה חשוב כי אני לא זוכר. ואולי מעולם לא היה משהו לספר. ובכל זאת התחלתי. בלי מטרה. וזה מזכיר לי סיפור. סיפור אמיתי שקרה כשהייתי יותר צעיר, הרבה יותר צעיר. אני לא בטוח שהמילה הרבה הייתה במקום. אני לא באמת זוכר מתי זה בדיוק קרה. אפילו לא חשבתי לכתוב עליו כשהתחלתי אבל כעת, אחרי שהוא כבר הוזכר, אין לי… אני לא באמת חייב. אני יכול להשאיר את זה ככה. פתוח. ולהמשיך לנושא אחר. כמובן שאני יכול. אבל מה? ולמה? יש סיפור יותר טוב? זה בכלל משנה? כולם באים והולכים, כמו גלים. לעיתים שקטים ולעיתים יותר סוערים. וגם הסיפור ההוא הוא גל, שנשטף אל החוף והתמוגג חזרה אל תוך האוקיינוס האינסופי של הזמן. אבל לפני שהוא נעלם הוא חצב סימן קטן בסלעים. סימן מאוד קטן. כה קטן שהוא כמעט בלתי נראה. אבל הוא שם. ואחריו נוצרו סימנים נוספים. זיכרונות. שהעלימו אותו לחלוטין. ומה זה אומר על הגל, שהוא לא היה קיים. אם הסימן נעלם מה זה אומר עליו?
להמשיך לקרואתגית: life
במלוא הדרו
תכתוב משהו האמיתי. משהו טהור ומתועב – ואמיתי בדיוק בגלל שאתה חושב שהוא כזה מתועב – שאתה שומר עמוק בפנים, באזורים שאפילו אתה כבר לא יכול לראות. ולא רוצה לראות. אבל אתה עדיין יכול להריח. וכבר יובלות שאתה רוצה להוציא אותו, אבל הוא נקבר כל כך עמוק שכבר אין לך אפילו מושג איפה להתחיל לחפור. והריח מתחיל להיות מצחין. ואין לך הרבה ברירות, אתה חייב לעשות את הניקיון הזה, למרות שאתה ממש לא אוהב לנקות. אתה חייב להוציא. אפילו להקיא אם צריך. אם זה מה שנדרש.
להמשיך לקרואלפני השחר
הוא עומד על צוק
הוא דומה לי
יכול להיות שהוא אני
לא נראה שהוא פוחד
הוא פשוט קופץ
בלי תהיות
מותיר אותי עם כל השאלות
בשלב הזה ניתן רק לשער
הוא לא רצה להתאבד
אפילו לא חשב על המוות
הוא קפץ כי הוא יכל
כי הוא היה שם
והצוק היה שם
וזה היה הדבר הכי טבעי בעולם
לא הייתה אפשרות אחרת
הוא גם לא חיפש אחת
הוא פשוט ידע
בכל עצמותיו ועורו
ושאר איבריו המדומיינים
הוא ידע שהוא יכול
ושזה לא באמת משנה
הוא קפץ ונעלם
ופקח את עיניו לעוד בוקר מושלם
עדיין לא מושלם
השניות חולפות
והלחץ מחניק
כי הזמן ממשיך לחלוף
וגם אם תברח
הוא ישיג אותך בסוף
והרכוש נאגר
ועדיין אין מספיק
כי העבדות כבר חלק מהנוף
וגם אם תשכח
הוא יקנה אותך בסוף
והיין נלגם
והדיכאון מעמיק
כי הנחלים נשפכים לים
וגם אם תשתגע
עדיין לא תהיה מושלם
הסרט שלי
זה מסתורי לפעמים
אבל המשחק חייב להמשיך
עבור השכר הרגיל
ועוד הוצאות כשצריך
המידע שמור בכספת סודית
זה הסרט שלי
לא הקרנה ציבורית
נובר בלכלוך
סורק עוד ערימה של דוחות
אתה פוגש כל מיני טיפוסים
בעבודה שכזאת
מרמה, בגידה ואהבה
ותירוצים כמו הים
כשמוצאים את הסיבה
לא מתרגלים לעולם
ומה נשאר בסוף?
מה אפשר לקחת מכל הטירוף?
בקבוק של וויסקי וסדרה חדשה של שקרים
וילונות בחלונות והכאב שנותר בפנים
מצולק לכל החיים בלי סיכוי לתפנית
זה הסרט שלי
לא הקרנה ציבורית
בהשראת חקירה פרטית של Dyre Straits