אני לא בטוח שאני רוצה לזכור – אבל אני לא יכול להרשות לעצמי לשכוח.
אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה הרגשתי ככה.
זה היה כל כך אמיתי, כל כך מציאותי, כל כך… אני לא יודע מה המילה.
ידעתי שאני בתוך חלום, אבל לא שלטתי בכלום.
ואולי בגלל זה הרגשתי כל־יכול.
הייתי חופשי – חופשי כמו שמעולם לא הייתי.

אבל זה רק חלום, אני ממשיך לומר לעצמי.
זה לא אומר כלום.
אבל בפנים, אני כבר יודע.

אני יודע שאני חיה. כמו כולם.
ואני יודע שיש בי רוע.
אבל מה זה רוע?
האם הנמר שטורף את הצבי הוא רע?