עצמי את העיניים ונשקי אותי
כי מחר אתגעגע אליך
כשתהיי עמוק בתוך הזמן
עמוק בתוך מעמקי החלל של הזמן
ויהיה פה מישהו אחר
ועוד אחד אחריו
ועוד אחד
כה זרים אחד לשני
למרות שהם באים מאותו מקום והולכים אל אותו סוף ידוע מראש
אל אותו האור הלבן
והספינה תמשיך בדרכה
תמשיך במסע אל הלא נודע
זה מדהים
אפשר כבר לראות את השובל שהיא מותירה מאחור
וככל שהיא מתקדמת השובל נעלם
ומתפוגג
עד שלא נותר ממנו דבר
כאילו הוא מעולם לא היה שם
אף אחד לא יזכור שהספינה עברה
לאף אחד לא אכפת
גם לא לספינה או לים
או לדגים עם הזיכרון הקצר
והכל יישכח עד הספינה הבאה
ששוב תשאיר שובל משלה
שובל של קצף
עם מערבולות וחמצן
ואיפה אני בכל העניין