הכול צפוי והרשות נתונה,
ובטוב העולם נידון;
הכול לפי רוב המעשה.

ובתוך התנועה, בין חולף לנשאר,
נפקח מבט המודע למחר;
ומה שעוד איננו, בטרם נברא,
כבר מטה את הדרך,
כבר בוחש בקדרה.

הכול צפוי והרשות נתונה —
מי הוא הבוחר, ומה הכוונה?
שם ללא פנים, חיים בלי עבר,
קול מצחקק כשהפה כבר נסגר;
הדרך הביתה רוצה להוביל,
האור שם דולק — אך מי הדליק את הפתיל?

דבר אחר דבר מתקלף ונושר,
גם מה שהיה ודאי מתפורר;
הזמן זוחל לאט אל העבר,
כל הנגלה רק מסתיר את ההר,
ומה שנותר הוא הלב שנשבר.

אין עוד מילים להשיב,
לא תודעה או רצון להכאיב;
כשגם שאלה תחדל מלבקש —
התשובה תבין שלא חלמה להתפרש.