מדובר בסיפור על איש כלשהו, שסופר כלשהו החליט לספר. והסופר, שנקרא הסופר כי הוא מן הסתם מספר הסיפור, החליט לפני תחילת הסיפור, שחשוב לו לציין כי הסיפור מסופר לכבודו של האיש עליו מסופר הסיפור. אני חושב שהמילה לכבודו מתאימה כאן, אבל אני עדיין לא בטוח. אני רק מתרגם. בינתיים. את הסיפור שסיפר אותו הסופר.

לא כל סיפור קורה לכל אחד. אם נתעלם לרגע מגלגול נשמות ועולמות אחרי המוות ולפני המוות ותוך כדי המוות. כולם מקבלים סיפור אחד בלבד. לפעמים הוא נורא קצר. חיים שנעצרים עוד לפני שהספיקו להיכתב, מסיבות כאלה ואחרות, עם הצדקות כאלה ואחרות. עצוב לחשוב על כך. אבל זה לא הסיפור שהסופר רוצה לספר.

יש לציין שהסיפור המדובר בו הסופר בחר התרחש לפני זמן רב. לא שזה משנה. אבל הסופר הדגיש זאת בתחילת הסיפור ואני כפי שכבר אמרתי רק המתרגם. מוזר שהוא גם לא ציין מתי בדיוק התרחש הסיפור, ורק השתמש בתאור הכללי הנ"ל. זמן רב.

וכעת עליי להמשיך לקרוא את הסיפור כדי שאוכל בהמשך לתרגם אותו. לא לא קראתי את כולו עדיין רק את ההתחלה. לא ברור למה החלטתי לתרגם את הסיפור כבר בשלב הזה מבלי שיש לי איזה מושג במה בכלל מדובר. ואני אפילו לא בטוח שאפשר לקרוא למה שאני עושה כעת בכלל תרגום. מדובר יותר בתיאור של ההתחלה של הסיפור שהייתה כה מסקרנת, לפחות עבורי, שהרגשתי דחף לכתוב על כך. וזו התוצאה, המילים שנכתבו עד כה. וכעת ישנן מספר ברירות. להמשיך לקרוא את הסיפור או לשכוח מהכל ולהמשיך בחיי.

אני חוזר לטקסט אחרי זמן רב. לא רב כמו הזמן שעבר מאז שקרה המקרה, אבל עדיין רב, פשוט כי אני אפילו לא יכול לאמוד כמה זמן חלף. וקשה לי להגדיר את הזמן שחלף כזמן קצר. כמובן שבמובנים של אינסוף מדובר בזמן קצר. אפילו קצר מאוד. אבל במובנים החיים, שהם בעצמם קצרים מאוד הזמן שחלף הוא רב. אין ספק בכך.

ובדיעבד נראה שבחרתי באופציה השנייה. או שהגורל בחר בה עבורי. כך או כך, האופציה השנייה נבחרה. ואני אפילו לא זוכר באיזה סיפור מדובר. ואני תוהה מה לעשות עכשיו. לחפש את הסיפור או לשכוח מהכל ולהמשיך בחיי. ואולי זה הגורל של הטקסט הזה, להיגדע עוד לפני שהספיק להיכתב. מסיבות כאלה ואחרות. עם הצדקות כאלה ואחרות.