תכתוב משהו האמיתי. משהו טהור ומתועב – ואמיתי בדיוק בגלל שאתה חושב שהוא כזה מתועב – שאתה שומר עמוק בפנים, באזורים שאפילו אתה כבר לא יכול לראות. ולא רוצה לראות. אבל אתה עדיין יכול להריח. וכבר יובלות שאתה רוצה להוציא אותו, אבל הוא נקבר כל כך עמוק שכבר אין לך אפילו מושג איפה להתחיל לחפור. והריח מתחיל להיות מצחין. ואין לך הרבה ברירות, אתה חייב לעשות את הניקיון הזה, למרות שאתה ממש לא אוהב לנקות. אתה חייב להוציא. אפילו להקיא אם צריך. אם זה מה שנדרש.

אז למה בעצם אתה מחכה. אה. תדחוף את היד המזוינת לפה ותקיא את זה החוצה. ותקיא גם את כל כל שאר הזוועות, אם אתה כבר שם. וזה יהיה דוחה ולא מעוכל ונוזלי עם חלקיקים ירוקים מהארוחה ההיא. אתה זוכר אותה היטב. את הארוחה ההיא. ידעת שהיא תעשה לך בעיות, ובכל זאת אכלת אותה. לא יכולת להתאפק. ועכשיו היא תקועה לך בגרון. ואתה עוד רגע נחנק. כן, תוציא אותה. תן לכל העולם לראות כמה ש… – לא. לא שוב. אל תוותר. לא עכשיו כשאתה כל כך קרוב. אל תגיד שכבר התרגלת לריח. ושרוב הזמן אתה בכלל לא מודע לקיומו. הוא עדיין שם. ואתה יודע שהוא שם. ואתה יודע שאם לא תעשה משהו הוא יישאר שם, באותו קבר עמוק ולא מסומן. ומתי? הא, מתי תוציא אותו? כשתהיה זקן, וסנילי, וכל הגועל כבר יהפוך להיות חלק בלתי נפרד ממך? זה מה שאתה רוצה? לא. אתה לא רוצה את זה, נכון? חבל עליך. חבל על החיים היקרים שלך. פשוט תשחרר. כן, אני יודע, זה לא באמת כזה פשוט. אבל עדיף שתעשה את זה כאן. ועכשיו. בזמן היחיד שבו יש לך איזו שהיא אפשרות. אם בכלל. מי יודע אם תהיה עוד הזדמנות. מה? לא, מה פתאום לחתוך את זה החוצה עם סכין, השתגעת? אתה בכלל מקשיב למה שאני אומר?

תנשום עמוק. כן, בדיוק ככה. פנימה והחוצה. ועכשיו תתחיל. זה יהיה יותר קל אחרי שתתחיל. אחרי שתוציא את המילה הראשונה. אתה לא צריך לחפש את הדרך הנכונה. היא כבר תמצא אותך. בדיוק ככה, עד שלא יישאר שם כלום.

ועכשיו תסתכל. נו, תרים את הראש ותסתכל. תראה את הדבר שכל כך פחדת ממנו במלוא הדרו. ובמלוא תפארתו. הוא עדיין שם, בדיוק כמו שהשארת אותו. והוא לעולם לא ייעלם. אז כדאי שתיתרגל לחיות איתו. להיות החבר הכי קרוב שלו אם צריך. גם אם הוא אכזרי ומכוער. אתה לא יכול לברוח ממנו כי הוא חלק ממך. הוא בעצם אתה. אתה מבין? כל הזמן הזה ברחת מעצמך. זה תמיד היה חלק ממך ותמיד יהיה. עד היום שבו תחזיר אותו חזרה לאדמה שממנה בא. יחד עם כל שאר הפסולת שנאספה. האוצרות.
ומה עכשיו? מה עכשיו? מה עכשיו…