זה היה בליל סערה
החבל לים נזרק במהרה
ולאוויר העולם נמשה חזרה
והוא התפתל ופרפר
על הסיפון הקר
ופיללתי שיתעורר
אם רק ירצה הגורל האכזר
והנה שוב איחרתי
וליבי נחרד
כה תמים ויפה
ועיניו עצומות
לא נראה שהוא שרד
וחבל שמותו לחינם יהיה
אז בלית ברירה אותו אני מוכר
ובכסף קונה עוד רשתות
כדי שאוכל להציל דג אחר
ובכן, הזמן חלף במהרה
יצאתי בלי הכרה
החוצה אל הגרוטאה השכורה
וכשהנעתי בזהירות
בהרגשת התרוממות
אלוהים יודע, הלב בער כמו מדורה
ועכשיו הרוח עולה אל על
בנסיעה עם הגורל
על כביש עמוס ומפותל
אור הכוכבים מתפוגג בזריחה
ואני בראש התהלוכה
הוא עומד על צוק
הוא דומה לי
יכול להיות שהוא אני
לא נראה שהוא פוחד
הוא פשוט קופץ
בלי תהיות
מותיר אותי עם כל השאלות
בשלב הזה ניתן רק לשער
הוא לא רצה להתאבד
אפילו לא חשב על המוות
הוא קפץ כי הוא יכל
כי הוא היה שם
והצוק היה שם
וזה היה הדבר הכי טבעי בעולם
לא הייתה אפשרות אחרת
הוא גם לא חיפש אחת
הוא פשוט ידע
בכל עצמותיו ועורו
ושאר איבריו המדומיינים
הוא ידע שהוא יכול
ושזה לא באמת משנה
הוא קפץ ונעלם
ופקח את עיניו לעוד בוקר מושלם
השניות חולפות
והלחץ מחניק
כי הזמן ממשיך לחלוף
וגם אם תברח
הוא ישיג אותך בסוף
והרכוש נאגר
ועדיין אין מספיק
כי העבדות כבר חלק מהנוף
וגם אם תשכח
הוא יקנה אותך בסוף
והיין נלגם
והדיכאון מעמיק
כי הנחלים נשפכים לים
וגם אם תשתגע
עדיין לא תהיה מושלם
זה מסתורי לפעמים
אבל המשחק חייב להמשיך
עבור השכר הרגיל
ועוד הוצאות כשצריך
המידע שמור בכספת סודית
זה הסרט שלי
לא הקרנה ציבורית
נובר בלכלוך
סורק עוד ערימה של דוחות
אתה פוגש כל מיני טיפוסים
בעבודה שכזאת
מרמה, בגידה ואהבה
ותירוצים כמו הים
כשמוצאים את הסיבה
לא מתרגלים לעולם
ומה נשאר בסוף?
מה אפשר לקחת מכל הטירוף?
בקבוק של וויסקי וסדרה חדשה של שקרים
וילונות בחלונות והכאב שנותר בפנים
מצולק לכל החיים בלי סיכוי לתפנית
זה הסרט שלי
לא הקרנה ציבורית
בהשראת חקירה פרטית של Dyre Straits
חלומות שמסתיימים בלידה 