אני רואה עצים מבטון ופרחי צלופן,
אני רואה אותם מלבלבים עבור עוד שרלטן,
ואני חושב לעצמי: איזה שקר מופלא.

אני רואה שמיים של כחול שכוסו בעשן,
וימי הברכה, נשכחו כבר מזמן.
ואני חושב לעצמי: איזה שקר מופלא.

קרני האור מכל כיוון מנצנצים,
מכבים את הירח ואת שאר הכוכבים.
מאירים אנשים עם הבעה פשוטה,
וחושפים את מה שהסתתר תחת העלטה.
ואני חושב לעצמי: איזה שקר מופלא.

אני שומע תינוקות בוכים, ואני רואה אותם גדלים.
הם ילמדו יותר משאדע בחיים.
ילמדו לדבר, ולא להקשיב,
ילמדו לבנות, וגם להחריב.
ואני חושב לעצמי: איזה שקר מופלא.